אנחנו מנסים להיות אנשים עמוקים, אינטליגנטים, רב מימדיים ובניסיון הזה לעיתים רבות נוטים לסבך דברים מתוך רצון להראות מורכבות ויצירתיות. יש מקומות שבהם זה מתאים אבל לרוב זה רק מסבך…
יושבים בפגישה, מיטב המוחות הארגוניים ומנסים להגדיר תהליך שיעשה סדר לגבי איך הדברים צריכים להתנהל – שיהיה ברור מה השלבים, שיבינו מה תהליך זרימת המידע ומה התשומות והתפוקות של כל שלב. כל אחד תורם את חלקו ומוסיף את החלק המשמעותי שלו עד שמתגבש משהו נכון , יעיל ומוסכם על כל השותפים. ואז מגיע השלב שצריך "לצייר" את התהליך כדי שיהפוך לנוהל.
אני יושבת מול החומרים מהפגישה , מעבדת את כל האמירות ומבינה שאפשר לסגור תהליך בשלוש "קוביות" פשוטות , ואז מגיע החשש שאם זה יהיה התוצר של כל העבודה שעשינו זה עלול להראות לא רציני..
הנחת הבסיס שמובילה אותי היא שצריך לבנות משהו שיהיה פשוט ליישום , פרקטי, כזה שלא צריך "ללמוד" אותו תקופה ממושכת ועלול לטמון בחובו הזדמנויות רבות לטעויות. אני "מציירת" את התהליך – הוא קצר, הוא פשוט וברור וכל מי שרק משקיע 5 דקות להבין את מה שכתוב יידע איך להתנהל מאותו רגע בסיטואציה הרלוונטית. ואני מבינה שזה הערך המוסף המשמעותי לארגון- פשוט ומתקיים משמעותי הרבה יותר ממורכב על הנייר.
לא כל דבר אפשר לעשות פשוט, אבל אפשר לפשט כמעט כל דבר. וזו החוכמה הגדולה.