התחלתי את הבוקר עם שיר קאבר בגרסא אקוסטית ורגועה שנעשתה על שיר מאוד קצבי במקור.
שיר שאהבתי מאוד בגרסת המקור והרגשתי ש"גיליתי" אותו מחדש.
הרוגע, השקט, הנעימות, הניקיון והפוקוס שניתן למילים פתאום נתנו לשיר משמעות אחרת שנעמה לי מאוד.
וזה גרם לי לחשוב שזה נכון גם בחיים שלנו. אנחנו אוהבים את הקצב , האנדרנלין, לפעמים אין לנו ברירה אלא לחיות איתו , אבל מידי פעם נכון וצריך גם להאט את הקצב ולגלות את החיים..
כמה פעמים בריצה ממשימה למשימה אנחנו מפספסים את העובדים שלנו, מבטלים פגישות עבודה שוטפות ומספרים לעצמנו שאנחנו מדברים איתם כל היום אז לא נורא… וזה נורא.
כמה פעמים במירוץ היומיומי בבית אנחנו לא מספיקים לשמוע באמת מה עבר על הילדים שלנו ואיך עם מרגישים אחרי פעילות שגרתית שהשתתפו בה..
ואם רק לרגע, מידי פעם נאט את הקצב. נשים לב לדברים סביבנו נצליח לשמוע פתאום דברים חדשים מהסביבה שאנחנו רצים בה תמיד , ואפילו מעצמנו. הרי גם הקולות שיושבים אצלנו בתוך הראש מתרוצצים בקצב משוגע שגורם לנו לפעמים לשכוח מה רצינו …
זה לא פשוט כי תמיד יש משהו לעשות ו"רעש" חדש שנכנס לחיים שלנו אך עם קצת מאמץ זה יכול להיות אפשרי. ואפילו נצליח להנות מזה.