לא תמיד הכל מצליח לנו בפעם הראשונה. אנחנו מקווים, אנחנו משתדלים והרבה פעמים אנחנו גם טועים, לפעמים בגדול. ומפספסים הזדמנויות, לעיתים גם את ההזדמנות של חיינו מבלי שהתכוונו בכלל, רק כי נתנו להסחת דעת כלשהי להוציא אותנו מהמקום האמיתי שלנו.
זכיתי לקבל הזדמנות שניה. תכל'ס – לא הגיע לי. הייתי מאוד יסודית בלהרוס את ההזדמנות הראשונה ובדרך הרסתי קצת גם את עצמי ולא האמנתי שאפשר כבר לתקן. קיוויתי לקבל אותה בכל ליבי , התאמצתי והשתדלתי ובסוף קיבלתי.
הבחירה שנעשה ברגע הזה , שבו אנחנו מקבלים הזדמנות שנייה (וזה יכול להיות בכל תחום בחיים- בקריירה, בזוגיות, מול חברים / משפחה .. ) , יכולה להיות מאוד משמעותית להמשך.
אנחנו יכולים לשמוח שקיבלנו הזדמנות ולהמשיך להתנהל באותה דרך שהתנהלנו בעבר , מתוך מחשבה שזה ייסלח גם בהמשך ואנחנו יכולים להפוך להיות הגרסא המשופרת של עצמנו בתהליך מואץ. הוא גם קשה וכואב לפעמים אבל הוא זה שיבטיח שנצמצם את הצורך בהזדמנויות שניות בעתיד…
בתהליך הזה נשאל את עצמנו את השאלות הקשות – איך הגענו למצב שבו פספסנו הזדמנות שהייתה מונחת לנו ביד? מה עשינו לא נכון וחשוב מהכל- מה אנחנו יכולים לעשות מעכשיו כדי שזה לא יחזור על עצמו?
התהליך מוכר ומתקיים בכל תחקיר הפקת לקחים שעושים בצבא / בארגונים / בפרויקטים .. רק שכאן אנחנו עושים אותו מול עצמנו – ולרוב לא נעים להתמודד עם התשובות. זה דורש כנות, אומץ וחוסן וכשמבינים את הערך שזה ייתן לנו בהמשך הדרך – ברור שזה שווה את המאמץ והקושי.
אני בחרתי לבחון את הדברים עם עצמי ועם האנשים שהיו חלק ולמדתי המון על עצמי, על אופן ההתנהלות שלי , על המקומות שבהם אני צריכה להשתפר, על הערכים שחשובים לי ואיך הם מאירים לי את הדרך ועל אותות האזהרה שאני צריכה לשים לב אליהם.
ועם כל הצידה הזאת – יצאתי אל הדרך מחדש, עם צלקות שתמיד יהיו שם להזכיר לי את התהליך שעברתי ושהן עבורי סימן להתפתחות והתחדשות ועם הבנה איך אני משתמשת בכל מה שלמדתי כדי שמעכשיו אוכל להיות כל הזמן טובה יותר.
נותר רק לומר תודה על ההזדמנות שקיבלתי ושבזכותה למדתי, השתפרתי ומשתדלת להשתפר כל יום מחדש, באמת לא מובן מאליו.