אנחנו עסוקים ומוטרדים. ותמיד יש משהו שצריך לדאוג לו, דדליין שצריך לעמוד בו או פרויקט שאנחנו רוצים להרים.
ויש את כל האנשים סביבנו שצריכים תשומת לב והתייחסות – המשפחה, החברים, העובדים, הקולגות ,הבוס..
ובתוך כל המשימות הכי קל לשכוח אותנו. את מה שהגוף והנפש שלנו צריכים.
לרוב, נתעורר ונבין את זה כשנגיע לנקודה שבה זה כבר יהיה בלתי נסבל ודורש התערבות מיידית.. הסבל יהיה גדול ותחושת האשמה על שיכולנו למנוע את זה עוד יותר.. (דמיינו כאבי שיניים שמתפרצים באמצע הלילה לפני מצגת חשובה למחרת. שלא נדע. אבל למרפי יש חוקים משלו)
לקח לי זמן באופן אישי להבין את זה- אנחנו הנכס הכי גדול של עצמנו. אם לא נדאג לעצמנו כל שאר הדברים שחשובים לנו סביבנו ייפגעו באופן ישיר. ומי פנוי להתעסק בהתפתחות וצמיחה כשמשהו בבריאות הבסיסית שלו נפגע?
הפתרון נמצא אצלנו, והוא פשוט. ללכת לבדיקות תקופתיות. להיות עירוניים לגוף ולנפש (!) שלנו. ואם משהו לא מרגיש כמו שצריך – להתייעץ עם מי שיכול לעזור. לא להדחיק ולחכות לרגע שזה יתפוצץ..
קשה ליישם את זה. מבינה. תמיד יש משהו חשוב יותר. כשאני מגיעה לנקודה כזאת שאני מתלבטת אני מנסה לחשוב בעיניים של אמא – אם אחד הילדים שלי היה מרגיש ככה הייתי מעבירה את זה או לוקחת אותו לבדיקה..?
בואו ננסה ליישם, ואמן שרק נהיה בריאים ושמחים תמיד