עובד חדש נכנס לארגון. בלי הכנה מוקדמת לצוות. בלי הגדרת תפקיד ברורה וחד משמעית ועם הרבה סימני שאלה וחוסר ודאות עבורו ועבור כל שאר האנשים בארגון.

אחד העובדים כבר מתחיל לחשב את מסלולו מחדש, מניח שהגיע כדי להחליף אותו באופן "דיפלומטי" וברגע אחד – המחויבות יורדת, המוטיבציה נעלמה, משתלט הדכדוך ותחושת חוסר ההוגנות, האכזבה והכישלון.

חוסר בהירות משתלט על הארגון , ספיקולציות מרחפות באוויר וכולם מרגישים לא בנוח.

עוברים כמה ימים והמנהל מוצא סופסוף זמן להסביר את הכניסה של העובד החדש – מה המטרות והיעדים, מה הגדרת התפקיד ואיפה תחומי האחריות נושקים , ברגע אחד – ממצב מגננה וכעס – העובד הקיים מבין שהמהלך נועד לסייע ולהקל עליו את העומס היומיומי ולאפשר לו מיקוד במקומות שבהם הוא חזק. ועכשיו כולם מאושרים.

ואני שואלת את עצמי – לא יכולנו לעשות את אותו הדבר מתחילת הדרך והכל היה נראה אחרת?  – אם נגדיר את הדברים מול כל ממשק בהתחלה כולם יהיו מסונכרנים ויסייעו כדי לחתור לאותו כיוון להשגת המטרה , אולי גם יחלקו על הדברים ולא יקבלו אותם – אבל הכל יהיה גלוי, מתואם ומבוסס על מציאות ולא על מחשבות או חלקי אמת שמתרוצצת במסדרונות הארגון.