לפני כמעט שנה, במקסיקו הרחוקה, ערב שישי בבית חב"ד, אחד מרגעי החסד הפרטיים שלי, והשליח מבקש שכל אחד יקבל "החלטה טובה" מול כולם כדי להוקיר את הטוב. לכולם היה קל יותר לקבל את ההחלטה "בלב" , עם עצמם ולעצמם והוא ממשיך ומתעקש – צריך לומר את ההחלטה בקול, מול כולם. למה??
פשוט- כשאנחנו מקבלים החלטה עם עצמנו, קל יותר לא לממש אותה. כשיש קהל, יש לנו יותר מוטיבציה ומחויבות להגשים. הקול הקטן , ה"לא נעים" שלנו מיד משתלט והופך להיות גורם מקדם (בשונה מבדרך כלל..) למימוש ההחלטות שלנו.
אחת הסיבות להצגת היעדים השנתיים בתחילת כל שנה מול הצוות / הארגון / המשפחה (!) היא כדי לייצר את המוטיבציה הזו לממש אותם ועל הדרך מרוויחים שותפים שיכולים לעזור ולממש אותם.
מאתגרת את עצמי ומתחילה ניסוי בכתיבה של תובנה אחת ליום ומצהירה על זה מול כל העולם , נראה אם זה יעזור לי להגיע ל- 365 תובנות תוך שנה…